מהר"ם על חולין קי״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 ד"ה הלכתא דגים שעלו בקערה וכו' ויש לדקדק שאפי' נתבשלו שרי כדאמרינן פרק דם חטאת דבכל יום וכו' ומותר לבשל שלמים האידנא וכו'. ר"ל דשם פ' דם חטאת קאמד דבלי בית המקדש לא היו בלועים מנותר משום דכל יום היו מבשלין בהן וא"כ כל יום הוא ניעול ליום שלפניו ודייקו מיניה התוס' דא"כ מותר לבשל שלמים ששחטו היום בקדרה שבשלו בה שלמים של אתמול ולא אמרינן דיהיה אסור לעשות כן מטעם דשלמים של אתמול אין מותרין באכילה כ"א היום ושלמים דהאידנא אם היו מבשלים אותם בקדרה חדשה היו מותרין באכילה ב' ימים היום ומחר ומחמת שמבשל אותם בקדרה שבשל בה שלמים דשל אתמול שזמנן כל היום ואותה בלוע שנבלעה בקדרה תפלוט בשלמים דשל היום ומחמת זה יהיו ג"כ אסורים לאכלן למחר כמו השלמים דשל אתמול וא"כ ממעט באכילת שלמים אלא ודאי משום הכי מותר לבשלן בקדרה דשל אתמול משום דטעם הנבלע בקדרה משלמים דשל אתמול אינו אוסר שלמים דהאידנא באכילה למחר משום דאותו טעם הוא נותן טעם בר נ"ט משום דטעם של השלמים דאתמול בקדרה והקדרה בשלמים דהאידנא ועדיין היתר הוא דהיום אין כאן עדיין שום איסור:
2 בא"ד ומיהו ע"כ אין ראיה משם דהא אפי' בישל בקדרה הטאת מותר לבשל בה מיד שלמים. ונבלע טעם החטאת בשלמים ומיד טעם השני נפלט מהקדרה ונבלע בשלמים הוא אוסר השלמים מיד היום באכילה לזרים ולנשים ואין כאן נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא ע"כ התם לא הוי טעמא משום נ"ט בר נ"ט וא"כ אימא לך דלעולם הכא בדגים שעלו בקערה בנתבשלו לא מקרי נ"ט בר נ"ט כך הם המשך דברי התוס' אלא שיש לעיין א"כ דזה מותר אפי' לכתחלה מן התורה מטעם מין במינו בטל מדאורייתא ברוב א"כ לא משכחת נותר מדאורייתא בכלי הנבלע מבשר קדשים ולמה באה המצוה בתורה וכל כלי נחשת אשר יבושל בו ומורק ושוטף במים ונו' וצ"ע שם בתוס' דזבחים:
3 בא"ד ואם הא' אינו בן יומו אז אותו שהוא בן יומו מותר. הלשון אינו מדוקדק דהא לפי הדין נראה דגם אותו שאינו בן יומו נמי מותר משום דכיון שהא' אינו בן יומו לא נקרא טעם שני באיסור ולא נאסרו המים דהא הטעם של דבשר או של החלב הוא פגום ודו"ק ועיין בפוסקים:
4 תוס' ד"ה דגים ועופות שמלחן וכו' וכן נראה נראה דאין העופות נאסרין מהדגים וכו' ונאמר שגם מן הדם שנבלע בדגים וכו' הכל בלשון קושיא אע"פ שכולן אין פולטין וכו'. ר"ל וכ"ת אם כן הוא שהדם הנבלע בדגים חוזר ונפלט א"כ יחזרו הדגים להיותם מותרים לכך קאמר שכולן אין פולטין פי' אין פולטין כל הדם שבלעו אלא מקצתו לכך נשארין הן באיסורן ואוסרים גם העופות באותו מקצת דם שפולטין דמ"מ אין סברא לאסור העופות וכו' לשון תירוץ הוא ר"ל אפי' לאותו פירוש דבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אפ"ה אין סברא לאסור העופות כי אותו מקצת דם דחוזר ופולט מהדגים הוא שריק ואינו חוזר ונבלע בעופות כ"א הציר של הדגים לחוד שהיא של היתר כיון שאין הולך ומתפשט כמה מן האיסור שהוא הדם ומ"ש לפי' ר' אפרים שס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה כ"א בבשר בחלב וק"ל ועיין באשר"י ותמצא כונת התוס' מבואר כמו שכתבתי:
5 ד"ה דגים רפו קרמייהו וכו'. ופשטיה דאלא ל"ש משמע שאע"פ שהתחתון פולט תחלה וכו' כצ"ל. דמעשים בכל יום שמוציאין גומות בחתיכות התחתונות וכו' כצ"ל ומיהו עדיין י"ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אינו בולע דם וכו'. ר"ל ולכך א"צ להמתין כלל עד שיכלה פליטת העליונה כי אין התחתונה בולעת כלל מהעליונות מה שאין כן לשני טעמים הראשונים דבולעת אלא שחוזרת ופולטת:
6 ד"ה וקיפה שלהן וכו' ומיהו לא הוה לו לומר הנקפה. ר"ל משום דהא אתא לאשמועינן דשתייה הוי כאכילה וכשנקפה לא הוי שתייה כי אם אכילה וק"ל: